הכוח המאגי של קמעות מאז ומעולם סיקרן את האנושות, שעד עצם היום הזה לא פסקה בחיפושיה אחר המזל וסודות הבריאה. קמעות היו בשימוש אצל דוד המלך, בחצרות הפרעונים המצרים העתיקים ואפילו במערות של האדם הקדמון.
גם היום, בתקופה המודרנית, על אף הרציונליזם המערבי השולט, קמעות תופסים מקום מרכזי בחיינו, החל מהחמסה המפורסמת התלויה בכל בית ועד לקמעות המשולבות בתכשיטים אופנתיים. קמעות, שחצו תרבויות ויבשות הפכו היום לאחד המוצרים המבוקשים ביותר בחנויות המיסטיקה והרבה אנשים רוכשים אותן לעצמם ומביאים בתור מתנה ליקיריהם.
קמעות – לא רק נגד עין הרע
הקמע, שהוא למעשה עצם כלשהו שהאדם מייחס לו חשיבות וכוחות מיסטיים, יכול להיות כל דבר: אבן, קלף, מטבע וכו'. מה שחשוב שהמחזיק בקמע יאמין בסגולותיו ויתייחס אליו בכבוד הראוי ל. את הקמע בדרך כלל נושא האדם קרוב לגופו ולליבו או מניח במקום מוסתר בביתו כדי להגן על בני משפחתו.
אומנם קמעות בהם לא מופיעה הקדשה עם השם האישי שלכם לא נחשבת לקמע אלא לחפץ בעל סגולה בלבד המשמש בעיקר נגד עין הרע. אך במידה והקמע כן מכיל את שמכם הוא הופך לקמע אישי בעל אנרגיה רבה מאד שביכולתה לגונן אליכם מפני אסונות או מחלות.
קמעות – מה מותר ומה אסור
קמעות, בהיותם חפצים טעונים אנרגטית, דורשים התייחסות ראויה ונכונה. לא פעם קרה לאנשים שהקמעות בהם החזיקו, שהיו מיועדים לפתרון בעיות כאלה ואחרות רק החמירו אותן וגרמו ליותר נזק מתועלת.
כך למשל, להבדיל מהדעה הרווחת כי את הקמעות אסור לפתוח, האדם המקבל קמע לשימושו האישי יכול ואף חייב לפתוח אותו על מנת לוודא כי הוא אכן מוקדש לו ולא נפלה שום טעות בשם או בתאריך לידתו. את הקמעות אסור להכניס לבית עלמין או לחדרי שירותים וחל איסור מוחלט להשליכם לפח הזבל ומי שרוצה להיפתר מהקמע חייב לקבור אותו באדמה.
קמעות ביהדות ובקבלה
קמעות ביהדות תמיד היו נפוצים ושימושיים ואפילו המילה עצמה לקוחה מארמית: קמע=קשר. אומנם הם זכו ליחס שונה בין ההוגים היהודים, שלעיתים היה חיובי ולעיתים אף מאד עוין.
כך למשל, ספריו של הרמב"ם ניתן לראות את דבריו החריפים: "ואל יעלו על לבך הזיות כותבי הקמעות ומה שתמצא בספריהם הטיפשיים...". אך ישנה גם התייחסות אחרת: "נכתוב קמעות ונאמר שמות מלאכים כדי שיעזרו לנו בדבר...". גם בין הרבנים שעסקו בקבלה היו כאלה שהסתייגו מהשימוש בקמעות אך היו כאלה שראו בהם מעשה מבורך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה